<h1>ארחות חיים דין רבית סימן א'</h1>
<h2>דף נז:</h2>
כתב הרשב"א ז"ל בתשובה מעות שהקדישום הבעלים לעניים סתם ובאו לידי הגזברי' נראה לי שמותר להלוותם ברבית דלא אסרה תורה אלא רבית הבאה מלוה למלוה וכאן אין מלוה שהרי מעות אלו אין להם בעלי' אלא הגזברי' מחלקין כרצונם לזה מעט ולזה הרבה או לא כלום ואין לך עני שיכול להוציא מידם כלום אבל מעות של הקדש גבוה אסור שהרי הן המיוחדין לאחד דהיינו לגבוה ממש וה"ה בהקדש של עניים ידועים שאסור אבל מעות הללו כהקדשות הנהוגים במקומותינו שאין להם בעלים מותר ולהלכה אמרתי לא למעשה עכ"ל.
<h2>דף סא.</h2>
כתב הר"ם במז"ל הורו מקצת הגאונים ז"ל שהלוה שמחל רבית למלוה שלקח ממנו [או] שיקח אע"פ שקנו מידו שאינו מועיל שכל רבית בעולם מחילה היא והתורה לא מחלה. וי"ל שאין הוראה זו נכונה שכיון שיכול ליטול ממנו בדין אם ירצה אם רצה למחול מוחל כדרך שמוחל הגזל ע"כ.
<h2>דף סא:</h2>
אסור להלוות ברבית שנאמר לא תהיה לו כנושה ודוקא לישראל אבל לגר תושב מותר. ואפילו רבית דברים כגון הקדמת שלום אסור שבכל דבר אסור אפילו אבק רבית. ואע"פ שהמלוה והלוה עוברים אין לוקין עליה לפי שניתן להשבון. וכל המלוה ברבית אם רבית קצוצה יוצאה בב"ד ומוציאין אותו מן המלוה ומחזירין ללוה. ואם מת המלוה אין מוציאין מן היורשים.
<h2>דף סט:</h2>
כתב הרשב"א ז"ל בתשובה מעות שהקדישום הבעלים לעניים סתם ובאו לידי הגזברי' נראה לי שמותר להלוותם ברבית דלא אסרה תורה אלא רבית הבאה מלוה למלוה וכאן אין מלוה שהרי מעות אלו אין להם בעלי' אלא הגזברי' מחלקין כרצונם לזה מעט ולזה הרבה או לא כלום ואין לך עני שיכול להוציא מידם כלום אבל מעות של הקדש גבוה אסור שהרי הן המיוחדין לאחד דהיינו לגבוה ממש וה"ה בהקדש של עניים ידועים שאסור אבל מעות הללו כהקדשות הנהוגים במקומותינו שאין להם בעלים מותר ולהלכה אמרתי לא למעשה עכ"ל.
<h2>דף ע.</h2>
כתב הר"ם במז"ל נכסי יתומים מותר ליתן אותם ביד נאמן שיש לו נכסים טובים קרוב לשכר ורחוק להפסד כיצד אומר לו היה אתה נושא ונותן בהן אם יעשו ריוח תן להם חלקם מן הריוח ואם יש שם הפסד אתה תפסד לבדך שזה (כ)אבק רבית הוא וכל אבק רבית אינה אסורה אלא מדבריהם ובנכסי יתומים לא גזרו.
<h2>דף עא.</h2>
אסור להלוות ברבית שנאמר לא תהיה לו כנושה ודוקא לישראל אבל לגר תושב מותר. ואפילו רבית דברים כגון הקדמת שלום אסור שבכל דבר אסור אפילו אבק רבית. ואע"פ שהמלוה והלוה עוברים אין לוקין עליה לפי שניתן להשבון. וכל המלוה ברבית אם רבית קצוצה יוצאה בב"ד ומוציאין אותו מן המלוה ומחזירין ללוה. ואם מת המלוה אין מוציאין מן היורשים.
<h2>דף עה.</h2>
אסור לאדם להלוות לבניו ולבני (בריתו) [ביתו] ברבית ואע"פ שאינו מקפיד ומתנה בעלמא הוא דקא יהיב להו הרי זה אסור פן ירגילו בדבר זה. אבל תלמידי חכמים שהלוו זה לזה ונותנין לו יותר על מה שהלוה מותר. וכתב רב אחא גאון ז"ל הטעם שהם יודעים שהרבית אסורה ומתנה הוא דקא יהיב ליה ע"כ. אמר שמואל לאיבו בר היני הלויני מאה פלפלין במאה ועשרים ואריך פי' וטוב והריא"ף ז"ל פי' והאריך זמן והר"ש ז"ל פי' ויכול לעשות והבעל העיטור ז"ל פי' וכשר לי לעשות. וכתב (ר"צ) [ר"י] כי אינו מותר רק בדבר מועט שידוע שבלא זה היה נותן אבל בדבר מרובה לא.
